חוגגים חירות מהאוכל

לקליניקה מגיעה לקוחה. אני שואלת – מה הביא אותך לכאן? והיא משיבה – "אני מרגישה שהאוכל שולט בי. אני לא מצליחה להשתלט על עצמי לפעמים, האוכל קובע לי את סדר היום , את מצב הרוח ונמאס לי".

משפטים כאלה, מיד מזכירים לי את חג הפסח, החג בו יצא עם ישראל לחירות מעבדות.

אך האם גם בנושא התזונה יצאנו לחירות?מי שולט במי – האוכל בנו או להיפך?

איך קורה שלפעמים אנחנו מרגישים "נשלטים" , או שהאוכל "קובע לנו" ?

ישנן מס' סיבות שגורמות לנו להתבלבל, ולהרגיש אובדן שליטה לגבי התזונה שלנו:

• שפע : בעבר הרחוק היה מבחר די מצומצם של מזון . כל אדם גידל יבולים ובקר, והחליף עם שכניו בעבור מצרכים שחסרו לו.

כיום אנו רוכשים את המצרכים הנדרשים לנו בחנויות ענקיות המציעות שפע ומגוון מוצרים.

ככל שהשפע גדל, כך גם אנחנו כצרכנים, מתבלבלים יותר.

כמה פעמים יצאתם לקניות בסופר, וקניתם גם מוצרים שלא התכוונתם כלל לקנות?
הפתרון שיוביל לחרות: צאו לקניות ביום קבוע, קנו במקום קבוע, עם רשימת קניות מוכנה מראש, ועל קיבה מלאה, וכך תחסכו מעצמכם את הבלבול וגם לא מעט כסף.

• תרבות האוכל: אם בעבר, מזון שימש כאמצעי הישרדותי נטו, הרי שכיום הפכה האכילה לחוויה חברתית – ונוצרה "תרבות האוכל" שכוללת בילויים עם חברים ומשפחה במסעדות וכו'. 

מה אומר שאנחנו אוכלים לאו דווקא כשאנחנו רעבים: אנחנו אוכלים כי כולם אוכלים, כי לא נעים להזמין רק שתיה, כי לא כל יום חוגגים אז אפשר לדחוס קצת יותר אוכל מהרגיל.

מה שקורה זה שתחושת השובע שלנו נפגמת. אנחנו מאבדים את הקשר לגוף שלנו, לא מזהים מתי הוא מאותת לנו שהספיק לו והוא כבר לא צריך עוד אוכל. כמה פעמים קרה שאכלתם עד שכבר לא יכולתם להכניס עוד פירור? זה בדיוק אותו הרגל שמבלבל אותנו וגורם לנו לפגוע במנגנון השובע בגוף.

הפתרון שיוביל לחירות: על מנת להשיב את השליטה לידיכם, התחילו להקשיב לגוף שלכם! ברגע שאתם חשים טיפה שבעים הפסיקו לאכול מיד.
 

• האוכל הוא אויב: האם עשיתם דיאטה והרגשתם שאתם במלחמה נגד האוכל? אתם לא לבד. הנה משפטים שאנשים אומרים בזמן דיאטה – הפעם אני לא אתן לו לנצח / השוקולד הזה לא יכריע אותי / אני חזקה יותר מהאוכל.
  ואני שואלת – ממתי הפך האוכל לאויב?

במלחמה אף אחד לא יוצא מנצח, לכן מראש לא כדאי להיכנס אליה. אוכל הוא לא אויב, אלא אם כן אנחנו הגדרנו אותו כך.

הפתרון שיוביל לחירות: שכחו מהמילה דיאטה. התייחסו לזה כאל שינוי הרגלי אכילה. הבינו שהאוכל הוא צורך ורצון, ואין מה לחשוש ממנו. מה שכן יש להגביל את כמותו / איכותו וזה בידיים שלנו בלבד.

• האנשת האוכל: פעמים רבות אנחנו נותנים לאוכל תכונות אנושיות: הוא חזק, הוא קובע לי, הוא שולט בי וכו'.

אבל אוכל הוא דומם. הוא כמו חפץ. אין לו מוח, אין לו רגש. הוא לא יכול לשלוט, הוא לא יכול להכריע.
לך יש מוח, לך יש רגש, את/ה בעל/ת התכונות האנושיות. אז מי באמת פה החזק והשולט?

הפתרון שיוביל לחירות: הזכירו לעצמכם שהאוכל הוא דומם בבעלותך. אתה מחליט עליו, אתה שולט בו.

זכרו - החירות בידנו. אנחנו מחליטים מה לאכול וכמה, אנחנו מחליטים מתי להפסיק לאכול, ואין מצב שבו חפץ דומם יקבל שליטה על גופנו ובריאותנו. בחרו בתזונה מאוזנת וכך גם תהיו חופשיים ממשקל עודף. בחרו באיכות בחיים שלכם.

שיהיה לכולנו חג חירות שמח!